חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שמיני: נחמה בעיני חברותיה

נתינה חסרת-פניות

"... לנתינה חסרת-הפניות שלה היתה השפעה שהתפשטה והלכה עד שהגיעה לפינות הנידחות ביותר בעולם..."

בעלי ואני וכן גם ילדי הקטנים, הננו "שלוחים" בקייפטאון הרחוקה שבדרום-אפריקה. לפני אחת-עשרה שנה, הייתי בעלת-תשובה טריה. ביליתי שנה בקראון-הייטס, ולאחר זה, זמן קצר אחר נישואינו הגענו לכפר-חב"ד. השנתיים וחצי שאני ובעלי התגוררנו שם, היו מלאות ועשירות בחוויות. היה זה זמן מועט אחר בואנו לשם, כאשר בעלי פגש את שמואל, ונעשה מיודד עמו ביותר, ואני מצידי, נעשיתי קרובה לנחמה.

למרות הזמן והמרחק שהפרידו בינינו יותר מאוחר, נחמה הפכה לחלק מחיי ותמיד תישאר כזו. למרבה הצער, אינני מורגלת בכתיבת מכתבים, ולכן, נחמה, למעשה מעולם לא סיפרתי לך כמה למדתי ממך...

נחמה היתה אחת מאותם אנשים נדירים ומיוחדים. להכיר אותה, פירושו היה, לאהוב אותה, להעריץ אותה ולהרגיש שאף את חביבה עליה. היא היתה כל-כך הרבה יותר מושלמת בהישגיה ממני, גם משום שגדלה בתוך המסורת היהודית שאני עדיין הייתי מסגלת לעצמי, וגם במיוחד בגלל תכונותיה האישיות, שכן היא היתה אשה מוכשרת ומיוחדת במינה. ובכל זאת, אפילו פעם אחת לא חשתי שלא בנוח, או שחשבתי שלא נהגתי כראוי כשהייתי בחברתה. היתה לה המעלה הייחודית לתת לכל אחת הרגשה שהיא חברה שלה מאז ומתמיד.

נחמה העשירה את חיי בכל-כך הרבה דרכים, גם בדברים מעשיים וגם בענינים רוחניים. כל-כך הרבה פעמים במשך השנים היתה לי הזדמנות להכין מזון-תינוקות באופן שנחמה לימדה אותי. עדיין יכולה אני לראותה בבהירות, מראה לי כיצד היא היתה מבשלת כמות של גזרים במרק העוף של שבת ולאחר מכן, מועכת אותם ומקפיאה בצנצנות קטנות. כל-כך הרבה פעמים עודדתי אחרות כפי שעודדה אותי בעת שציפיתי לתינוקי הראשון. היא נתנה לי ולעוד חברה שיעורי-הכנה ללידה קלה בשיטת "לאמאז". כאשר לא היה שום דבר דומה לזה בכפר... כל-כך הרבה פעמים קילפתי את הירקות ביום חמישי בערב כפי שהיא לימדה אותי, להקל על ההכנות של יום שישי, כל-כך הרבה פעמים אני נזכרת בנחמה.

לנתינה חסרת-הפניות שלה היתה השפעה שהתפשטה והלכה עד שהגיעה לפינות הנידחות ביותר בעולם. נחמה היתה גאון בשיטותיה המעשיות לחיסכון בזמן ומרץ. ואת אותו זמן ומרץ שחסכה, השקיעה ברוחניות – בקיום דרישותיו ומבצעיו של הרבי שליט"א, מתוך שמחה ותחושה עמוקה של מחוייבות.

על פני השנים למדתי שאין צורך להיות אדם מיוחד כדי לצאת לשליחות למקום נידח, כל מה שדרוש הוא רצון ונכונות בלב שלם. אך כדי להיות שליח בין שלוחים, אתה חייב להיות יוצא מן הכלל. באותו זמן, התגוררו הגרייזמאנים בכפר-חב"ד – קהילה חמה ונפלאה של אנשים שהם כולם שלוחים, בדרך שבה כל חסידי הרבי שליט"א הם שלוחים. ובכל זאת, אפילו על הרקע הזה בלטה נחמה בזוהר מיוחד. היא גילמה את כל מה שהרבי שליט"א הטיף לו... לפני שנתיים קיבלנו את אלבום כינוס השלוחים העולמי. חיפשתי בשקיקה אחר פרצופים מוכרים בין המשפחות הרבות של השלוחים שהשתתפו בוועידה. אני זוכרת איזה עונג הציף אותי כשגיליתי את נחמה. היא עמדה שם, עם משפחתה הנלבבת, כשמאחוריהם תולה תמונה גדולה וברורה של הרבי שליט"א, ובתמונה אחרת הם נראו עומדים לפני פתחו של 770. זה נראה כל-כך הולם, המניע לכל מה שנחמה עשתה היה הרבי שליט"א ו-770.

נחמה, אבד לנו אוצר יקר. אנו משתתפים בצערם הרב של בני משפחתך. הניחום היחיד שלנו הוא שמך – נחמה. נתברכנו בעצם הזכות להכירך. כל מה שהיית וייצגת הוא לנו ירושה. את היית עבורי מורת-דרך, זכרך ימשיך להוות מקור השראה בחיי. מי יתן ונשמתך תלך מחיל אל חיל בעלותה למקום מנוחתה. נחמה, את לא נלאית במאמצייך לעזור בהבאת משיח צדקנו עכשיו. יתן ה' וזכרך יעזור לחזק את מאמצינו גם כן, ובכך – לסיים את הגלות המרה והחשוכה הזאת.

יונה לזארוס

קייפטאון, דרום-אפריקה