חכמת לבה של נחמה גרייזמאן
פרק שישי: משלים
בית-הגנזים של המלך
פעם היה מלך חכם מאוד שהחליט לבחון את נתיניו. הוא הכריז שביום זה וזה, הוא יפתח
את בית-גנזיו לציבור, וכל אחד יוכל לקחת מה שלבו חפץ מן האוצרות, במשך כל היום. מובן
שכל נתיני המלך התרגשו עד מאוד והיו מלאי תודה על חסדו הגדול של המלך.
כולם הכינו שקים ענקיים לשאת בהם את האוצרות, ולבשו בגדים עם כיסים גדולים. לפני
היום המיועד, החלו לזרום לעבר הארמון...
אולם המלך הכין כל מיני הופעות בידור מקסימות ושובות-לב בגני הארמון המוליכים לבית-הגנזים.
היו שם אמנים מפורסמים, תזמורות של טובי הנגנים, שחקנים וקוסמים עם ה"טריקים" המדהימים
ביותר וכו'. כל האנשים שהגיעו לארמון שקעו לגמרי בהופעות, כשהם אומרים לעצמם, "עוד
מעט נלך לבית-הגנזים, עוד מעט..." לפתע נראה אדם אחד מוזר רץ בתוך הקהל כשהוא אוטם
את אוזניו ועיניו עצומות. האנשים הסתכלו עליו בפליאה. רק אחדים הבינו שהוא אוטם את
עיניו ואוזניו כנגד המראות והקולות המתעים, כדי שיוכל להגיע לבית-הגנזים ללא דיחוי
נוסף, והם, מיהרו אף הם, והלכו אחריו...
בתום היום, נסגרו שערי בית-הגנזים, והופעות הבידור הופסקו פתאום, רק אז תפסו כל
האחרים איזו הזדמנות הם הפסידו בעת שבזבזו את זמנם על רדיפה אחר תענוגות אוויליים.
מוסר ההשכלבמשל זה השתמשתי כדי להסביר שהנשים, מאז בריאת חוה, יש להן תפקיד
עיקרי וחיוני בחיים היהודיים. אף על פי כן, בימינו, ישנם הרבה מאד אמנים מפורסמים,
מוסיקאים, שחקנים וקוסמים המבלבלים את דעתנו כדי כך, שאנו הופכים דברים פחותי-ערך למטרה
בחיים, בעוד שמן הדברים החשובים באמת, אנו מתעלמים.
|
