חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק ראשון: שליחות

הרהורים על "מבצעים"

האם סובלת את מ"תסביך אשמה" הקשור במבצעים? האם עלייך לתרץ לעצמך תירוצים על חוסר השתתפותך ב"מבצעים" מסוימים, כמו: בוודאי לא התכוון הרבי אלי - הרי אני מטופלת בתינוק שזה עתה נולד (או בהריון, או בהנקה)... אני אינני מומחית בזה... איננה חשה בטוב... (את מכירה את כל התירוצים הידועים)? האם את מתפלאת תמיד. כיצד זה שיש לה, לחברתך, פנאי וכוח עבור "מבצעים", וכתוספת, גם עבור אורחים, בעוד שאת פשוט אינך מסתדרת עם כל זה? ובכן, אני עצמי עברתי את המצבים האלה, ומשום כך אני רואה את עצמי מסוגלת לשתף אותך בכמה מחשבות.

לאחר שילדתי את התאומים לפני 22 חודשים נכנסתי ל"תרדמת חורף", הייתי כה עסוקה בהנקתם כל 3 שעות, כשכל הנקה ארכה כשעה עד שעה וחצי, שנשאר לי זמן מועט ביותר לעבודות הבית. לאכילה, למנוחה, או אפילו לנשימה עמוקה, בוודאי לא ל"מבצעים". משך חודשים ארוכים הייתי קשורה לבית, כי להתלבש ולקחת אתי שני תינוקות. היה "כאב-ראש" אמיתי, ולא היו לי ילדים גדולים יותר שיוכלו לעזור לי בזה. בשלב זה בחיי התחלתי לחשוב רבות על יעודי בחיים. התחלתי ללמוד להתמודד עם לחצים כבדים שנחשפתי אליהם, והרגלתי את עצמי לראות את הברכה שבכל זה (דרך עפעפיים חצי-עצומים).

הבנתי שבשלב זמני זה של חיי, שבו אני עסוקה למעלה ראש, וכל תכנית של פעילות נוספת, פשוט אינה באה בחשבון, היה לי, לפחות, יתרון אחד על חברותי. לפחות אף אחד לא ציפה ממני למאומה, לא ציפו שאצא מן הבית למפגשים או שאקבל הרבה אורחים. נוכחתי שרגיעה זו מ"יסודי המצפון" הייתה די מענגת. נוכחתי לדעת עד כמה - קודם לכן - הציקה לי התחושה המתמדת שאינני עושה מספיק "מבצעים". הדאגה הזו, שמא אינני פועלת במלוא כוחותיי, ממש הטרידה אותי.

עתה, ברוך השם, עם זוג תאומים שובבים בגיל הרך, ועם תינוק חדש בן 5 חודשים, אני מוצאת עצמי שוב (או עדיין) קשורה לבית. למרות שבעבר הייתי יוצאת הרבה ל"מבצעים" - לבתי-רפואה, להרצות לפני קהל וכו'. התברר לי שבתקופה הקרובה, מוטב שאשנה את מוקד פעילותי, החלטתי לשים את הדגש על הכנסת אורחים ולהזמין אנשים לבוא אלי, דבר שהוא קל בהרבה מאשר לצאת לפעילות מחוץ לבית. אי אפשר להחזיק תמיד באותו סוג של עבודת ה'. כאשר מצב מסוים משתנה, את חייבת לשנות את המבצעים שלך שיתאימו למצב החדש. אני, למשל, נושאת עמי טפסים של אות בספר התורה כאשר אני לוקחת את הילדים לבדיקת-רופא שגרתית; כמו כן אנו מארגנים מסיבות שבת לילדים בשכונתנו, וכו' וכו'.