חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שני: נשים

אשה חב"דית וביתה

פני שנים אחדות, בכנס העולמי השנתי של נשי חב"ד בניו-יורק, הסביר הרבי שליט"א שכאשר ה' קרא לעמו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לא היה זה רק בשל הכהנים שבעם ישראל, אלא הוא התכוון ממש לכל יהודי – אנשים נשים וטף.

במה שונה הכהן מ"ישראל" – במה מתבטאת עליונותו? התשובה היא, שכל פעולה שהיה הכהן עושה בבית המקדש, אפילו אם נראתה רק כעבודה פרוזאית, שגרתית – היתה פעולה של קדושה. בין הכהנים היו אלה שתפקידם היה לבדוק את עצי המערכה בשביל המזבח, לוודא שאין בהם תולעים. אחרים כיבדו ותיקנו את הבגדים המיוחדים לכהנים, ואחרים הופקדו על בדק-הבית או על הכנת הבהמות שיועדו להקרבה, הנחת הנתחים על אש המזבח, שטיפת רצפת החצר וטיגון הסולת לקרבן המנחה. בקיצור, הם ביצעו את כל העבודות המוכרות היטב לכל עקרת-בית. בעת שהכהנים עסקו בכל העבודות הפשוטות הללו, הם עשו זאת מתוך תחושה של הכרת הערך המיוחד של מעשיהם, ומתוך סיפוק על שנפלה בחלקם הזכות לנהל את בית ה' ולהיות משרתיו, שהם היו מיוחדים – זה היה ניכר בכל מה שעשו. האופן שבו הלכו, אכלו התלבשו וכו' וכו' ביטא את העובדה שהם משרתיו המיוחדים של ה'.

הרבי המשיך אז וציטט את הרמב"ם המציין בסוף הלכות שמיטה ויובל, שכל יהודי שהחליט להקדיש את עצמו לעבודת ה', נחשב במובן זה לכהן, בכוחו של האדם להפוך לגמרי את עיסוקיו הפשוטים הרגילים לעבודת ה'. לדוגמה, אם אדם אוכל את ארוחתו מתוך תחושה שהוא עושה זאת כדי לעבוד את ה', כי האכילה נחוצה כדי שהגוף יהיה בריא וחזק ויוכל לעבוד את ה' כראוי, הרי שהאכילה עצמה נעשית מקודשת ומוקדשת לה'. הדבר נכון גם לגבי שינה! אם היהודי ישן רק כהכנה ליום הבא – בו יוכל לקום רענן ולעבוד את ה' במרץ – הרי ששנתו אף היא נקראת עבודת ה'.

אפילו בעת שהכהן היה ישן או נח בין העבודות השונות בבית-המקדש, הוא היה, גם אז, משרת את ה'. הרבי מסכים עם העובדה שעבודה מסוג זה והתביעה שהיא תובעת מן האדם, קשה פי כמה מאשר עבודתם של הגברים. עבודות האשה דורשות ממנה לתת את כל תשומת ליבה למה שהיא עושה, ולהתייחס ברצינות רבה לכל מה שהוטל עליה. היא חייבת לעבוד בכל ליבה, בכל כוחות נפשה ובכל מרצה, אך תוך כדי עיסוקיה, היא גם חייבת להיות חדורה במחשבה שכל זה אינו אלא עבודת ה'! בעיקרו של דבר – כל בית יהודי הוא בית-מקדש מיניאטורי, והאשה, עם כל חובותיה הביתיים, דומה לכהן שהופקד על ביצוען של עבודות רבות.

מה שמעניין במיוחד בשיחה זו, הוא שהרבי מסביר את עבודת הכהן לפרטי פרטים. הרבי אומר שאכן, הבית היהודי והחסידי חייב להיות נקי, כפשוטו, ודבר זה מצריך מידה רבה של מרץ וכוח, בייחוד כשבבית ישנם ילדים קטנים, גם לגבי מזון הנכנס הביתה, מחובתה של האשה לוודא שהמזון כשר לחלוטין ויחד עם זאת, מזין וטעים!

מובן מאליו שאם לילדים חייבת גם לדאוג לבריאותם הגופנית. לבגדיהם, וכן לחינוכם, היא צריכה להכניס את ליבה ונשמתה בתוך זה. ושוב הודה הרבי שלכל זה אכן דרוש כוח ומרץ רב.

ובכן, אף כי רוב תפקידיה, משימותיה וחובותיה של האם אינם נתפסים בעיניה כעבודת ה' ישירה, הרבי מדגיש שכל תפקיד פיזי של האם אינו אלא עבודת ה'! אפילו בעת שהיא עוברת ובודקת את החלונות לוודא שהם סגורים, ואין רוח פרצים על הילדים, או בעת שהיא מבשלת או אופה – היא, עובדת את ה'!

כאן הדגיש הרבי נקודה חשובה. אשה אינה צריכה לראות את תפקידיה בהתנצלות כאומרת. "כן, גם זה בעצם, עבודת ה'". כאילו זו עבודת ה', מסוג ב'. להיפך, עליה לשאת ראשה בגאון ולהצהיר כי זו עבודת ה' סוג א'. לייסד ולבנות בית יהודי שיושביו יהיו חדורים בהכרה שביתם הוא משכן לה', בדיוק כמו שהיה ויהיה בית-המקדש – זו משימה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. הדבר מתבטא, לדוגמה, בעובדה שבימים הראשונים להולדתו של התינוק. האם מניחה פסוקים בעריסתו, ודואגת לכך שכבר בשנותיו הראשונות יהיה הילד מוקף בחפצים ובערכים יהודיים. הקב"ה הטיל עלינו את האחריות הזאת וגם נתן לנו את היכולת לעשות כל זאת בשמחה ובתחושת סיפוק – למרות כל הקשיים.

חברותי היקרות, שיחה זו של הרבי, שנמסרה לכל נשי ובנות חב"ד, יש בה מסר מכריע עבור כל אחת מן היושבות כאן, לא נותר כל ספק באשר למקום שהאשה צריכה להשקיע את עיקר כוחותיה, האם בבית או בחוץ, החובה הראשונה במעלה של כל אחת מאיתנו היא לדאוג לכך שילדיה יהיו בריאים – בגשמיות וברוחניות. אמנם יכולות אנו להיעזר במטפלות ובשמרטפיות, אך האחריות לשלום ילדינו היא שלנו בלבד.

לאחרונה, שמעתי אודות אחת מאחיותינו השליחות, שהיא פעילה מאוד מחוץ לביתה, היא עזרה לאנשים רבים מאוד בעבר. ביתה נאה ונוצץ בניקיונו, אולם ילדיה מסתובבים לנפשם בחוצות או בחברת שמרטפית, כאילו אין לאימם זמן או מצב-רוח לטפל בהם, בגלל חובותיה החשובים מחוץ לבית, הייתי המומה, חשתי בליבי כאב עמוק.

האם לכך התכוון הרבי? לפני שנים, כאשר התחיל הרבי לעודד ילודה מוגברת, הוא התייחס לטענות השונות שבהן נשים מצדיקות את עצמן על אי נכונותן ללדת ילדים בתכיפות רבה. אחת הטענות הייתה שאם אשה נמצאת בהריון לעיתים תכופות, או עסוקה עם ילדיה, היא מוגבלת ביותר בכל הנוגע להתעסקות ב"מבצעי" הרבי. על כך ענה הרבי במילים ברורות: כל אשה צריכה לדעת, שכל המבצעים שתעשה וכל השיעורים שתיתן וכל האורחים שהיא תארח לא ישוו לערך הרוחני ולתרומה שתתרום לעולם כולו, בכך שתביא לעולם ילד יהודי נוסף!

הרבי קבע באופן חד-משמעי שטענה כזאת היא כוזבת לחלוטין. אדרבה, אשה צריכה לעשות חשבון-נפש, לראות אם לא גזלה מן הזמן המיועד לילדיה למטרות "מבצעים" ו"שליחות", אם עשתה כך, עליה לדעת שהדבר מנוגד לגמרי לכוונתו של הרבי.

אחרי לידת ילדי השישי, הגיעו הורי מארה"ב לביקור, בא יום חמישי בערב, אני התרוצצתי בין התינוק החדש, מכונת הכביסה, ובישול העופות לשבת, השעה היתה קרובה לחצות, ואבי שישב ולמד והבחין בהתעסקותי הבלתי פוסקת, הרים את עיניו מעל הספר ואמר: "המבצע הזה הוא הקשה ביותר מכל המבצעים של הרבי". אחרי לידת ילדנו השני, עברתי תקופה לא קלה, התינוק שנולד טרם זמן, העסיק אותי, כל כולי, ולא יכולתי לחזור לפעילותי הרגילה מלפני הלידה.

באותו זמן הגיע מארה"ב פסיכולוג אחד שחזר בתשובה ונעשה חב"דניק, בהשגחה פרטית נתקלתי בו וביקשתי ממנו ייעוץ אישי. הוא הסכים לקבלני ואני שפכתי לפניו את ליבי וסיפרתי לו על הקונפליקט שאני נתונה בו. בין היותי אם הקשורה כרגע לבית, לבין היותו שליחה פעילה. תשובתו הייתה מיידית וללא היסוס: "כשליחה של הרבי עלייך ליטול דוגמה מן הרבי עצמו. כאשר קיבל הרבי התקף-לב, הוא הגביל את היקף פעילותו הרגילה, ולא חזר אליה עד ששב לאיתנו. את, כאם צעירה, חייבת לדעת שיש תקופות שונות בחיי האדם, החודשים שלאחר הלידה חייבים להיות מוקדשים לתינוקך. יותר מאוחר, תוכלי לשוב לתפקידייך האחרים".

שוחחנו באריכות על הלחצים השונים שנתונים בהם שליחי הרבי, שאותם הספיק להכיר עוד בעיר מגוריו. הוא הודה שאין הרבה אנשים החשופים לסוג זה של לחץ. אף על פי כן, הוסיף, אשה חייבת להגיב אחרת. חובתה הראשונה היא למשפחתה. הודיתי לו מאוד על עצתו והבנתו את המצב.

מכיוון שחייה של אשה מנשות ה"שלוחים" תובעים את מעורבותה בענינים שמחוץ לבית, היא חייבת ללמוד מה צריך להיות סדר-העדיפויות שלה בחיים – לאיזה דברים להקדיש זמן, והיכן וכיצד היא יכולה לקצר. בעידן זה של מקפיא, מדיח-כלים, מייבש כביסה, ומיקרוגל, יכולה אשה העוסקת בשליחות לשחרר את עצמה מחלק גדול של עול הבית, ולהקדיש יותר זמן לעבודת הלב והנשמה.

יתן ה' שנצליח בהנהגת בתינו ברוח החסידות ונגרום נחת רוח אמיתי לרבי שליט"א.