חכמת לבה של נחמה גרייזמאן
פרק שני: נשים
הלכות "ייחוד" וצניעות במחשבה ובדיבור
(מתוך סדרת הרצאות על צניעות בחסות נשי חב"ד דוברות אנגלית, י"ז סיון תשמ"א)
אני חייבת להתוודות... בדרך כלל כאשר מישהו מוזמן להרצות על נושא מסוים, הרי זה
משום שהוא מומחה בנושא. עלי להודות שאין הדבר כך לגבי הנושא של הערב, לא הוזמנתי לשמש
דוגמה ומופת של צניעות, אלא לומר דברים שלאורם נוכל כולנו יחד להתחזק בשמירה קפדנית
יותר של מצוה זו.
נושא הערב – צניעות וייחוד (ייחוד פירושו, המותר והאסור כאשר את נמצאת לבד עם מישהו
בן המין השני) במחשבה, דיבור והתנהגות – מתחלק לשני חלקים שונים: 1) הלכות ייחוד. 2)
צניעות במחשבה דיבור והתנהגות. עצתי שתרשומנה לעצמכן את החלק הראשון כדי לזכור את הדברים
ולדייק בהם. לא באתי היום לקבוע הלכות או לתת פסקי הלכה, במקרים ספציפיים, בקשו את
הרב שלכן שיפסוק הלכה.
הלכות ייחודהלכות ייחוד ניתנו לנו כדי למנוע אותנו לחלוטין מלהסתבך ביחסים
אסורים, ולכן יש לקיימן במדויק. לפעמים אנו עלולות לחשוב שההגבלות חמורות מדי. אולם
אלה המכירים את הסטטיסטיקות המתייחסות לגילוי-עריות. לידות בלתי-חוקיות, אונס וניאוף
בקהילה החילונית, יבינו שבורא-העולם, אשר הטביע בנו יצרים חזקים אלה, נתן לנו גם אמצעים
למתן אותם ולהתמודד עימם.
השבוע ביקרתי במרפאת קופת-חולים ובמקרה הבחנתי בעלון שכותרתו: "כיצד תגן על עצמך
בפני ה'איידס'". כאשר עיינתי בעלון, נעשיתי חדורה בתחושת תודה להשם יתברך. הדברים שקראתי
תיארו בפרטי פרטים את הדרכים שבהן מועברת המחלה – שרובן קשור בעבירות על חוקי התורה,
העלון מזכיר כי לפחות 5000 ישראלים כבר חלו במחלה הקטלנית הנוראה הזאת. אך מה שהדהים
אותי ביותר בקראי את העלון, היתה העובדה שלא היה בו כל רמז לעצה המתבקשת שאולי כדאי
להימנע ממגע פיזי (בלתי טהור) עם בני המין השני. אדרבה, העלון מאיץ באנשים להצטייד
בתחבולות שונות כדי שיוכלו להמשיך ביחסים האסורים הללו מבלי להסתכן בהיחשפות לחיידק
ה"איידס". כאשר הנחתי את העלון חשתי בחילה למחשבה שיהודים בארץ-ישראל אינם מסוגלים
להביא את עצמם אפילו לרמוז ליהודים אחרים, שאילו היו שומרים על הלכות ייחוד, לא זו
בלבד שרוב רובם של 5000 החולים האנושים האלה, היו בריאים בגופם, אלא גם לא היו מביאים
על עצמם את ייסורי הנפש ורגשות האשמה הנלווים לעבירות אלה.
אולם, חברות יקרות, אל תחשובנה לרגע, שהאוכלוסייה המכונה "בלתי דתית" היא הקבוצה
היחידה הזקוקה לאזהרות אלו... מה גדלה חכמתם של חז"ל אשר טענו, "אין אפוטרופוס לעריות".
במה שנוגע לייצר התאווה, אף אחד איננו מחוסן במאה אחוז מפני הפיתוי לעבור עבירה כזאת.
חלק מהרצאתי אמור להיות מוקדש לצניעות בדיבור, ולכן מחובתי, אף אני, להיות זהירה
במונחים שאני משתמשת בהם הערב. הרשו לי רק להקדים להלכות הייחוד את ההערה ששמעתי פעם
מפי הרב מאניס פרידמן: "כאשר איש ואשה (שאינם זוג נשוי) מוצאים עצמם לבדם ביחד, כבר
יש בכך משום אירוע מיני". הערה זו נכונה ובלתי מוגזמת. ועתה אשתדל למסור בבהירות עד
כמה שידי מגעת, הלכות נבחרות מבין ההלכות האלה, ואני מזכירה שוב: כדאי מאוד שתרשומנה
את הדברים...
צניעות במחשבה, דיבור והתנהגותאת שארית זמננו אקדיש לנושא השני, "צניעות
במחשבה, דיבור והתנהגות". בשבוע שעבר, מסרה מלכה תגר הרצאה נפלאה על צניעות בלבוש,
ולמעשה, זה הדבר שרוב האנשים חושבים עליו כאשר הם שומעים את המילה צניעות. הדבר מובן,
מפני שהדרך שבה אשה מתלבשת חשובה כל-כך. מכל מקום, במושג צניעות טמון הרבה יותר מאשר
אורך השרוולים או סוג התכשיטים שמישהי לובשת. צניעות קשורה עם הדרך שאשה נוהגת בעצמה
– בעידון ובאצילות, כיאה לאשה יהודיה, שהרי היא כבת-מלך.
צניעות, פירושה, לנהוג באופן שאינו מושך תשומת לב. פירושה, לחשוב לפני שמדברים.
קשה באמת לחנך אשה בוגרת באשר למה שראוי ואינו ראוי בכל הנוגע לצניעות בדיבור ובהתנהגות.
העולם החילוני כל כך מנוגד לרעיונות התורה, עד שאם אשה לא טיפחה מעצמה מידה מסוימת
של צניעות בצעירותה, יהיה לה קשה היום להרגיל את עצמה וללמוד כללי התנהגות חדשים.
כמעט כולנו גדלנו בסביבה מודרנית המעריכה את אלה "הקוראים לילד בשמו"; אלה העומדים
על זכותם להתבטא בכל הזמנים, באופן ישיר וגלוי. מכל מקום, ביהדות, מאז ומתמיד, מי שדיבר
על ענינים עדינים ואינטימיים באופן של צניעות, נחשב לו הדבר לשבח.
בערך בזמן שנעשיתי כלה, העיר לי מישהו, שאין זה מן הראוי שחתן וכלה ידונו יחד אודות
תאריך חתונתם, מפני שהדבר מצריך חישובים של המחזור החודשי, ובודאי יש בכך משום חוסר
טעם טוב, שזוג בלתי נשוי ידון בנושא כזה בתקופה זו של חייהם. חסיד אחד שגדל בשכונת
מאה שערים, סיפר לי פעם, שבילדותו, אנשים לא נהגו אף פעם לבטא את המילה "תחתונית" –
כי מי היה מוציא מפיו מילה המתייחסת לבגד של נשים? מעניין לציין שבגמרא ובספרי הלכה,
לא מצאנו שמות מדויקים לאברים המיניים. במקום זה, הם מכונים בלשון נקייה, בכינויים
פיוטיים. בעידן שלנו קשה לשמור על רמה כזו של עידון, אך אנו חייבים לנסות!
עבודת-ה' נקראת כך מסיבה טובה, כי אכן היא כרוכה בעבודה ויגיעה. מישהו העיר פעם
שה"כשרות" צריכה להיות בשני הכיוונים, לא רק במה שנכנס לפה, אלא גם מה שיוצא מן הפה
חייב להיות כשר! חכמינו ז"ל אמרו: "אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב"
(סוכה נב, ב). הרבי אמר שהדברים אמורים גם לגבי דיבור. ככל שאדם מרבה בדיבורים על ענינים
שהצניעות יפה להם, כך גובר בו החשק להרבות בדיבורים אלה. לכן, העצה היעוצה על פי התורה,
היא להחליש את הגורמים המעוררים, ואז תהיה לכך השפעה מטיבה על המחשבה והמעשה גם יחד.
פירושו של דבר, פיקוח קפדני על הספרים והעיתונים הנכנסים הביתה, ועל תכניות הרדיו
שאנו מקשיבים להן. חכמינו ז"ל אמרו שה' ברא גדרות סביב הפה העיניים והאוזניים. סביב
כל אחד מן האיברים האלה מצאנו שומר הבנוי כחלק מן האבר, כדי שנוכל בעת הצורך לשלוט
במה שאנו רואים, מקשיבים או מדברים, אולם תפקידנו הוא להיות ערים לסכנה.
אחת הדרכים לפיקוח על דיבורנו, היא לנסות לדמיין לעצמנו מישהו שאנו אוהבים ומכבדים,
שהנה הוא מאזין לשיחתנו. למעשה, זה עתה למדנו בפרקי-אבות שהדיין חייב לחקור את העדים
היטב – הדבר נכון גם לגבי החושים שלנו, שהם עדים לכל הנעשה סביבנו. אנו חייבים לחקור
אותם היטב. חכמינו ז"ל מצביעים על כך שכמה מפסוקי הנביאים מתריעים שקורות הבית ואבן
מקיר יזעקו כאשר משיח יגיע, ויעידו על התנהגותו של האדם. הדבר יעודד אותנו לזכך את
דיבורנו במידת-מה.
אם נחשוב שדיבורים בעלמא אינם מזיקים, כל זמן שאיננו עושים בפועל דבר שאיננו ראוי,
הרשו לי להציג בפניכן את שלומית בת דברי.
התורה (ויקרא כד, יא) מספרת עליה ששמה מרמז על דברנותה היתירה, שהיתה "מפטפטת בדברים,
שואלת בשלום הכל". הגברת הזאת הסתבכה והיתה האשה היהודיה היחידה במצרים שחטאה בעריות,
וחטאה התחיל בכך שהיתה חסרת זהירות ולא הקפידה לברור את האנשים שאליהם דיברה.
דורנו הוא גלגול של דור יוצאי מצרים. התורה אומרת שכשם שבזכות נשים צדקניות נגאלו
ישראל ממצרים, כך גם דורנו ייגאל מן הגלות האחרונה בזכות נשים צדקניות שבדור. לכן מאיץ
בנו הרבי לבחון בדקדקנות אם אנו שומרות כראוי את הלכות הצניעות על כל היבטיהן, כדרך
שבה נכין את עצמנו להיות ראויות לקבלת פני משיח.
אני רוצה לסיים בשתי נקודות למחשבה. אחת, שאנו איננו קבוצת הנשים הראשונה השוחה
נגד זרם החברה. במצרים הקדומה השתוללה השחיתות המוסרית בכל עוז, כפי שתיארה לפניכן
מלכה בשבוע שעבר, בכל זאת, הנשים היהודיות לא הושפעו מסביבתן כלל, וכשיצאו ממצרים זכרו
לקחת עמן תופים ומצילתיים כדי שתוכלנה להטביע את קול שירתן בעת שישבחו לה' על כל הניסים.
הנה, יש לנו דוגמה ומופת הראויים לחיקוי.
נקודה נוספת – בשנים הראשונות לנשיאות הרבי שליט"א, קיבל אחד המזכירים שיחת טלפון
דחופה: האם יוכל בבקשה להכניס פתק לרבי בענין מאוד חשוב. כאשר נכנס המזכיר אל הרבי
כשבידיו ערימת מכתבים ופתקים, נפל אותו פתק על הרצפה, והמזכיר לא הבחין בכך. כאשר פנה
הרבי לצאת לתפילת מנחה, הבחין בפיסת הנייר המונחת על הרצפה, התכופף והרים אותה. המזכיר
הנכלם הירבה להתנצל על שגרם לרבי להתכופף ולהרים את הפתק, אך הרבי הרגיעו, "האם אין
זה תפקידי להבחין בדברים, בייחוד באלה שנעלמו מעיני אחרים?" סיפור זה, חברות יקרות,
יכול ללמד אותנו על ענין הצניעות. אסור לנו לנסות להידמות לחברה שמסביבנו, אלא אדרבה,
עלינו להתעלות מעליה ולהרים על נס את הערכים הנצחיים המקודשים שקיבלנו ביום נישואינו
עם הקב"ה במעמד הר סיני – ערכים שלצערנו, נעלמו מעיני רבים מאחינו היהודים. עלינו להכריז
קבל עם ועולם שהצניעות, בשום פנים, איננה דבר שאבד עליו הכלח.
תפילתי, שמאמצינו המשותפים בעניני צניעות, ובשאר תחומי היהדות, יזכו אותנו בצדק,
בהבטחה שהובטחנו: "בזכות נשים צדקניות נגאלו...".
הרהורים נוספים על צניעותמכיוון שגוף היהודי קדוש מצד עצמו, זו הסיבה שהוא
חייב להישאר פרטי ומתבדל. ככל שדבר מסוים קדוש יותר כך הוא חייב להיות פרטי יותר, אפילו
הכהן הגדול הורשה להיכנס לקודש הקודשים רק פעם אחת בשנה.
בחסידות מבואר שבגוף האשה מתגלה מהות האלוקות יותר מבגוף האיש, מכיוון שרק היא יכולה
להביא חיים חדשים לעולם – בדוגמת כוחו של ה' לברוא יש מאין.
בתורה, צניעות ופנימיות הן מידות בעלות חשיבות מרכזית. בעולם החילוני, ההיפך הוא
הנכון.
לבוש צנוע הוא ביטוי לצניעות רוחנית, "הצנע לכת עם אלוקיך", ואינו נובע מבושה.
אשה הטוענת כי היא "משוחררת", כלומר חופשיה להציג את גופה ואת קשריה האינטימיים
בפומבי, מצהירה בזה, בעצם, שכל כולה אינה אלא גופה בלבד, "הסתכלו בי, זה מה אני", היא
מוכיחה הרבה פחות רגישות לעצמה מאשר אשה צנועה.
צניעות איננה רק הדרך בה את מתלבשת, אלא גם הדרך בה את מדברת ומתייחסת אל הזולת
במישור האישי, וגם הדרך בה את מביעה את רגשותייך.
צניעות קשורה לתדמית העצמית שלנו. מי ומה אני? גופי איננו אני עצמי, אלא חלק אינטגרלי
של קדושה, קדושה יהודית.
|
