חכמת לבה של נחמה גרייזמאן
פרק שישי: משלים
משל החביתיה
(מתוך "אהלי חנה")
פעם היה מלצר עני ששירת בארמון המלך, תפקידו היה להביא את המעדנים מן המטבח ולהגישם
למלך. תוך כדי עבודה היה רואה את התבשילים הריחניים והטעימים שהוכנו למלך, ונפשו יוצאת
אליהם. בבואו לביתו בערב, רעב ויגע מיום עבודה ארוך, היה יושב לארוחתו הדלה שכללה לחם
שחור וסלט ומשהו נוסף מפעם לפעם.
יום אחד שב מלצרנו הביתה עם רעיון מבריק: "אשתי" הוא הכריז "נמאס לי לאכול סלט מדי
ערב. הייתי רוצה שתכיני לי הערב משהו טעים
באמת, כמו שאוכל המלך. הרי אני מסתובב הרבה במטבח המלך, אני מכיר את כל המרשמים היטב.
עתה, הכיני לי בבקשה חביתייה טעימה".
נאנחה האשה. "אמור לי כיצד להכין את החביתייה, ואם יש תחת ידי כל המרכיבים, בוודאי
אכין לך אחת מיד".
"שתי ביצים, סוכר, חלב, חמאה, קמח לבן..."
עצרה בו האשה באמצע דבריו: "רגע, רגע!" אמרה, "אתה בעצמך יודע שאין לנו סוכר זה
חודש ימים, וחמאה – אפילו זמן רב יותר, ויש לנו רק קמח כהה.."
התרגז הבעל, "מה איכפת לי? זו הדאגה שלך! אני רעב, לכן עשי ככל יכולתך. אני ממתין!"
האשה הסתכלה על בעלה בתמיהה, אך אז נכנסה בשקט למטבח. לאחר דקות אחדות שבה עם צלחת
בידה. על הצלחת הייתה מונחת – חביתייה, אם כי לא דמתה כל-כך לכזו. הבעל הביט בצלחת
ועיקם את אפו, הוא לקח טעימה קטנה... ירק על הרצפה, וצעק, "הרי ביקשתי חביתייה! מה
שנתת לי אינו דומה כלל לחביתיות שמכינים למלך. מה איתך? האם לא הסברתי לך בדיוק איך
לעשות?
מוסר ההשכליש בעולם אנשים רבים הרואים את החיים השלווים במשפחות שומרות-מצוות,
ומקנאים בהם. הם רואים למשל את היופי שבשבת, וכיצד היא מאחדת את בני המשפחה ומוציאה
אותם משגרת ימי החול, ואז מחליטים הם שאף הם ישמרו את השבת (או, לפחות, לא ימנעו בעד
בני-בית אחרים לשמור את השבת). אולם, משום מה, הדבר לא עולה בידם. כפי שאדם אחד הסביר
לי פעם, "אינני שומר שבת עוד, מכיוון שכל מה שזכור לי על השבת בצעירותי הוא, שהשבת
היתה תמיד יום של 'אסור לעשות זאת'. הורי היו אומרים לי, זה אסור וזה אסור. אסור לרכב
על אופניים, אסור לכתוב, אסור לקרוע, אסור... אסור...". יש גם משפחות שאצלם אמנם מקדשים
על היין, מדליקים נרות, עושים הכל כמו שעשתה הסבתא, אלא שאת הנרות מדליקים בשמונה בערב,
או שרק נוסעים לים בבוקר, או רק מעשנים, או רק...
חברות יקרות, אם אנו רוצות שהחביתייה תצא בדיוק כמו זו של המלך, עם אותו טעם, אותו
ריח ואותו מראה, חייבים להכינה בדיוק באותו אופן שהכינו אותה עבור המלך – עם
כל המרכיבים הנכונים, בכמויות המדויקות וללא תחליפים. אין להחליף את הקמח הלבן בקמח
חום, שאם לא כן, ברור שהחביתייה לא תהיה חביתייה. כל מי שחפץ בשלווה, בקדושה וביופי
של השבת יחד עם האחדות המשפחתית שהיא מביאה, חייב למלא בדיוק אחר הוראות המרשם מבלי
להוסיף, מבלי לגרוע, ומבלי להחליף אף לא אחד מן המרכיבים!
(מובן שניתן להגיש ולהסביר משל זה בדרכים רבות ושונות, לפי סוג הקהל – הגיל, הרקע
ביהדות וכד').
|