פרקים אחרים הקודם הבא

בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

פרשת ראה-סימני כשרות הבהמה הטהורה

בפרשה זו מונה התורה את החיות, הדגים והעופות השונים ונותנת בהם סימנים, כדי לומר לנו מי מן המינים של היצורים הרבים כשרים לאכילה ומי אינם כשרים לאכילה.

לגבי ההולכים על ארבע, התורה נותנת סימן מאד פשוט: את מעלי הגירה ומפריסי הפרסה מותר לאכול. אך אלה שיש להם רק אחד משני מאפיינים אלה, או אף לא אחד משניהם, אסורים באכילה.

כל עוד לא למדנו מעט חסידות חב"ד, ראינו זאת כדבר מובן מאליו: ה' ברא אלפי סוגים של חיות, ובמיעוט קטן מהם הוא טבע את שני הסימנים הנ"ל, וזה הכל. אולם הרבי מצביע על כך ששום דבר שה' עושה, אינו מקרי. במלים אחרות, אם ה' בחר את שני הסימנים הספציפיים הללו שיהוו את ההבדל בין בהמה טהורה לשאינה טהורה, הדבר אינו יכול להיות מקרי. חייבת להיות סיבה מסוימת מדוע נבחרו סימנים אלה דוקא, ולא אחרים. לדוגמה, ה' יכול היה לעשות שלכל הבהמות הטהורות יהיו פסים אדומים סביב הצוואר, או כל סימן אחר מתוך מספר אין סופי של סימנים אפשריים, אשר יעשו את הבהמות האלה שונות מן הבהמות שאינן טהורות. מדוע דוקא שני סימנים אלה - מעלה גירה ומפריס פרסה?

אנשים, במובן מסוים, גם הם בעלי חיים. לא שאני מצדדת בתורת ההתפתחות של דרווין, האומרת שאדם אינו אלא צאצא של הקוף... כוונתי היא שיש דברים מסוימים המשותפים לנו ולבעלי החיים - התנהגויות מסוימות, צרכים מסוימים, דחפים מסוימים. אנו הננו בעלי-חיים המחוייבים בעבודת ה', אך יחד עם זאת, יש בתוכנו נפש בהמית, הנזכרת בפרק הראשון של ספר התניא. איננו יכולים לחיות ללא אכילה, שתייה ודברים אחרים שבעלי חיים עושים. אף על פי כן, ישנן דרכים שבהן יכול יהודי להעלות את חייו לדרגה רוחנית, כך שהוא הופך להיות בהמה טהורה. במלים אחרות, כל אדם בעולם הזה, כנשמה בגוף, חי חיים גשמיים (במידה כזו או אחרת). אולם יש דרך חיים כשרה ודרך חיים שאינה כשרה. כיהודים האמונים על התורה, אנו רוצים לדעת כיצד אנו, עם גופנו הדומה לזה של בעל-חי, צריכים לחיות באופן שנוכל להיות בהמות טהורות, ולא בהמות שאינן טהורות. הרבי משתמש בסימנים המבדילים בין בהמה טהורה לשאינה טהורה, כדי להסביר כיצד אנו - כיצורי אנוש בעלי צד בהמי - חייבים לחיות כדי שנוכל להכנס לקטגוריה של בהמות טהורות.

כולנו יודעים שיש אנשים הנחשבים בעינינו כבהמות, כיון שאין שום רוחניות בחייהם. אנו רואים שחייהם נשלטים רק על ידי רצונות ומניעים חומריים. מה הם המניעים של בעל-חי? בעל-חי נדחף על ידי תאוות האכילה, הרבייה, ההגנה העצמית. הוא מונע על ידי אינסטינקטים ולא על ידי שכל והגיון או עקרונות. אם אדם חי באותו אופן, והוא נדחף על ידי אינסטינקטים ותאוות בהמיות, אנו אומרים שאדם זה הוא בהמי. בכל זאת, דברים אלה הם חלק מן החיים, ועלינו לחיות את חיינו, בחלקם במישור הפיזי, וחלקם במישור הרוחני. הרבי מסביר שמסיבה זו נתן ה' שני סימנים המבדילים בין בהמה טהורה לשאינה טהורה. הסימנים האלה משמשים מנחים שעל ידם נוכל לנסות לשמור את חיינו ברמה שתעשה אותנו טהורים ואפילו קדושים, לא כמו אותם שאינם חיים את חייהם לפי הסימנים האלה.

מפריס פרסה

לכל החיות הבלתי טהורות, יש פרסות מעוגלות שאינן חצויות כלל, כמו אצל הסוס, או אצבעות רגליים עם יותר משתי חלוקות, כמו כפותיהם של כלבים וחתולים. לבהמות טהורות, לעומת זאת, יש פרסות חצויות, היינו בכל פרסה שני צדדים עם סדק ביניהם.

הרבי מסביר זאת כדלהלן: כל אדם נולד עם נטיות טבעיות מסוימות שאינן פרי חינוך או סביבה. ניתן להבחין בנטיות אלו אפילו אצל תינוקות קטנים ביותר, או אצל ילדים רכים. יש אנשים שהם עדינים בטבעם. אחרים, אגרסיביים בטבעם. יש שנמשכים לסוג מסוים של פעילות, בעוד אחרים נמשכים לסוג פעילות שונה לחלוטין.

אם אדם מבלה את ימיו כשהוא מתמסר כולו לדברים שבאים לו בטבעיות, אי אפשר לקרוא לזה עבודת ה'. זו עבודת עצמו. במלים אחרות, נניח שמטבעך את מוצאת דרך מסוימת חביבה עליך, נוחה וקלה, ואינך משנה את דרכך זו כל ימי חייך. את נשארת עם מה שנוח וקל. במקרה כזה, את אף פעם לא התעלית מעל מה שהוא טבעי לך, לא עשית כל מאמץ להתעלות מעל האני הטבעי שלך.

בשנות הששים וגם השבעים, היו אנשים, ואפילו תנועות שלמות, שהציבו לעצמם מטרה להיות טבעיים, לחיות כמו בעלי-חיים. "זה טהור", הם לימדו, "זוהי קדושה" - אם רק תתהלכו עם אזור למותניכם, תאכלו מזון בלתי מבושל, תשתו מים מתוך כף היד ותנהגו על פי התאוות והאינסטינקטים הבהמיים, הרי שהשגתם את השלמות. אולם היהדות מלמדת שיש להתעלות מעל האני הטבעי, הבהמי. אם אינכם עושים זאת, אינכם עובדים את ה'. אתם כלואים בתוך צורת חיים מסוימת, טבעית ומולדת בדיוק כמו בעל-חי. הבהמה אינה יכולה לעולם, להתעלות מעל טבעה. פרה למשל, אינה יכולה, לעולם, להיות יותר מאשר פרה. במשך כל ימי חייה, היא מונעת על ידי הדברים המניעים פרה. היא אף פעם, אינה יכולה לעשות יותר מזה, ואף פעם אינה יכולה לשנות את טבעה. מתי לאחרונה ראיתם פרה יושבת ומסתכלת למעלה אל השמים ותוהה מדוע ה' ברא אותם? הנמרים למשל, שונים מן הפרות. הנמר חי את חייו כשהוא מונע אך ורק על ידי הנטיות המניעות נמרים, והוא אף פעם לא יוכל להיות פרה. הוא אף פעם לא יוכל לנהוג כמו פרה, כמו שהפרה, לעולם לא תוכל לנהוג כמו נמר. כל אחד מהם מבלה את ימיו בעשיית הדברים הבאים בטבעיות לבני מינו.

איך נעשים בהמה טהורה? על ידי שמתעלים מעל טבעך הטבוע בנפשך, על ידי שמתעלים מעל האופי שעמו נולדת. לפעמים, את צריכה לעשות דברים שאינם באים לך בטבעיות - ואפילו דברים שהם אולי מנוגדים לטבעך - רק משום שה' אמר לעשות כן. דבר זה, אין הפרה יכולה לעשותו, וגם לא הנמר. וזה מה שהפרסת הפרסה מסמלת. היא מצביעה על כך שיש שני שבילים - השביל השמאלי והשביל הימני. יש זמנים בחיי האדם שבהם ה' אומר לו שעליו להפגין כח. האדם עלול לומר, "אך אני אינני מן הסוג הזה. אני בעל נפש עדינה. הפעלת כח, מנוגדת לאופיי וקשה לי לומר או לעשות דברים מעין אלו. אך ה' ציווה עלי לעשות זאת, ועלי להתגבר על נטייתי הטבעית ימינה אל מדת החסד - ובמקרה הצורך, לפנות שמאלה". בעשותו כן, מתעלה האדם מעל נטיותיו הטבעיות, ובכך הוא נעשה "בהמה טהורה".

במלים אחרות, תנאי מוקדם להיות "טהור" הוא היכולת ללכת בשני הכיוונים, ימינה ושמאלה, על פי דרישת ה'. כי לעשות את המעשה הנוח ולהתעלם מן המעשה הקשה, זה דבר שלא יביא לשום שינוי באדם. לדוגמה: אברהם אבינו היה התגלמות החסד והאהבה, ככתוב, "תתן... חסד לאברהם". כדי להוכיח לעולם שמדת החסד של אברהם לא היתה סתם תוצאה של נטייתו הטבעית, אלא הדרך שלו בעבודת ה', הוא היה צריך לעבור נסיון שבו נתבע להפגין את שיא הנוקשות - כשנצטווה להעלות לעולה את בנו האהוב יצחק, אשר נולד לו לאחר שנים כה רבות של ציפיה. כאשר הוכיח את רצונו הכן למלא את ציווי ה' - אם כי ברגע האחרון בוטלה הגזירה - אומרת התורה, "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". בכך שהיה מסוגל להתעלות מעל נטייתו הטבעית לאהבה וחסד, הוא הוכיח שמה שהניע אותו היתה אהבת ה' ולא תכונותיו הטבעיות. כאשר אדם אוהב את ה', הוא מסוגל להתעלות מעל טבעו ולעשות את ההיפך ממה שבא לו בקלות.

בדומה לזה יש מצוות שקל לאנשים מסוימים לעשותן, ואחרות - שקשה להם לעשותן. לעבוד את ה', פירושו לעשות את כולן בשווה - את המקובלות עליך ואת שאינן מקובלות עליך, ואף נראות כאילו מנוגדות לטבעך. אני אומרת "נראות כאילו", כי טבעו האמיתי של יהודי, שהוא רוצה למלא את רצון ה' ולא חשוב במה זה כרוך. לכן, אין שום דבר שהוא באמת מנוגד לטבעו זה. הדבר רק "נראה כאילו" זה כך.

הנה כי כן, מפריס הפרסה מלמדנו את הנחיצות של ההליכה בכל שביל שה' דורש מאתנו, בין שזה קל ובין שלא.

מעלה גירה

מה מלמדנו סימן זה? במשך חייו, צריך אדם לקבל החלטות שהן קשות, כי החיים מורכבים מהרבה גורמים היכולים להטות את החלטתו. לדוגמה, לפעמים עלינו להחליט החלטה שאיננה קלה לנו. מול מצב כזה, אנו מבססים, לעתים קרובות, את החלטתנו על השאלה, מהו הדבר הכי נוח, או מהו הדבר שיזעזע הכי פחות את מהלך חיינו. החלטה כזו, לא תמיד, תהיה ההחלטה הנכונה. נניח שהנושא הוא העתקת מקום המגורים מן השכונה שבה התגוררנו, למקום אחר. זה מצב שקורה בחייהם של אנשים רבים. את גרה בשכונה מסוימת, בבית נאה, יש לך ידידים ואת מסודרת. הכל טוב ויפה, אך קורה שאת מתחילה להבחין בגורמים מסוימים בסביבתך שאינם טובים עבור משפחתך או עבור עצמך. אולם רק המחשבה בלבד - על עקירה, שינוי סגנון החיים, החלפת הדירה והעבודה - כל כך קשה, עד שלעתים קרובות את עלולה לומר, "אה, זה לא כל כך נורא, אנחנו פשוט נשאר כאן". אולם יכול להיות שההחלטה הנכונה היא דוקא לעשות את הדבר הקשה. כמובן, תהליך קבלת החלטות עלול להיות קשה, בתחומים רבים בחיים. בבחירת בן-זוג למשל, או בחינוך הילדים, נושא הכרוך לפעמים בהחלטות מאד לא קלות אצל ההורים.

בגלל כל זה, אסור לנו לקבל החלטות על פי דחף רגעי, או בחטף. זו ההוראה, אומר הרבי, שאנו לומדים מ"מעלה גירה". כדי להיות בהמה טהורה, יהודי צריך לדעת שעליו להתייעץ עם אנשים אחרים ולשקול את הדברים שוב ושוב, ביחוד במצבים והחלטות שיש להם השלכות לתורה ויהדות. בהמה טהורה אינה בולעת את מזונה באחת. היא לועסת אותו שוב ושוב ושוב. כך גם יהודי החרד ליהדותו. הוא חייב להיות רציני בהחלטות הנוגעות ליהדות, שיעשה בחייו. כי הדברים מצריכים העלאת גירה - לחשוב על כך, שוב ושוב, מכל צד ופינה. הרבי היה מציע לאנשים שימנו לעצמם משפיע רוחני, או משפיעה, כדי לדון עמו/ה על הדברים שעל הפרק, לפני שמגיעים לכלל החלטה. אל תזדרזי להחליט על פי הרגשתך שהדבר הוא טוב, או שהוא נוח וקל. תבררי את הענין עם אדם אובייקטיבי, עדיף מישהו עם נסיון חיים, היודע את השקפת התורה והחסידות. אדם זה, אולי יראה את חייך באור אחר לגמרי מן האופן שאת רואה אותם. היא או הוא יכולים לעזור לך לקבל את אותה החלטה קשה על ידי הצגת האופציות והמצבים, באור כזה שיעזור לך לראות מהו הדבר הנכון לעשותו, למרות שזה אולי קשה לך. כמו הבהמה הטהורה המעלה את גירתה שוב ושוב, כך גם אנו, חייבים לשקול את הדברים שוב ושוב. הענין חייב להבדק על ידינו מכל הזוויות האפשריות לפני שנקבל החלטה. רק כך נחליט נכוחה, על פי המוטיבציות והסברות הנכונות, ולא סתם על פי גחמה של אותו רגע.

הגישה של "מה זה כבר משנה? הכל טוב. הרי הכל בהשגחה פרטית", היא גישה שאינה נכונה. כמובן שהכל בהשגחה פרטית. אף על פי כן, ה' נתן לנו את היכולת לבחור באופן חופשי מה לחשוב, לדבר ולעשות. הבחירה, בעיקרה, היא בידייך, ולכן עליך להיות זהירה מאד כשאת באה לעשות צעד העלול לשנות את מהלך חייך או חיי בני משפחתך. אפילו החלטה הנראית בלתי חשובה, יכולה להשפיע עמוקות על שארית חייך. חשבי היטב, התייעצי, שקלי בדעתך ואז תחליטי בידיעה שבחנת את הענין מכל זווית ולא החלטת בפזיזות.

הקודם הבא
 
Ner Nechoma
© 2024 Ner Nechoma
עברית  English